אסף הציץ דרך שער עץ וראה גרניום ענק, לוהט באדום בתוך גיגית פח ישנה, והחליט שפעם, כשיסתיים הכל, יחזור לפה: העין המנוסה שלו בדקה את הזרימה בין כתמי אור וצל, מיסגרה פריימים, נמשכה לחתול שחור רובץ בין שברי זכוכית כתומה שהזדקרו כמו קשקשי דרקון בראש קיר. בחצרות, לאורך הקירות, היו כורסאות ישנות ולפעמים גם מזרנים, ועל אדני חלון ניצבו צנצנות גדולות עם מלפפונים כבושים. אסף ודינקה עברו ליד בית-כנסת שאנשים בבגדי-עבודה התפללו בו מנחה בניגון המוכר לו, הניגון של אבא וסבא שלו. חלפו על פני גוש בטון מכוער - מקלט ציבורי מכוסה ציורי ילדים צבעוניים - עוד בית-כנסת, סמטה צרה מאוד שערבה בוכייה השתפלה על כל רוחבה כחופה -

כאן עצרה דינקה, התיישבה ליד ספסל, מתחת לערבה. הניחה את ראשה על כפותיה, ועיניה היו דרוכות לפנים. היא חיכתה למישהו.