"למה לא יכולים לחמם כאן כמו שצריך?" החורף סיפק לעידו עילות נוספות להתלונן: על המעיל שאף פעם אי-אפשר להסיר ועל מטריות שנשברות רגע אחרי שיוצאים מהבית, על הרחובות השוממים ועל מנהרות הרוח שמתעמרות בו בזדון.

אפי היתה עסוקה בלימודיה ובחבר חדש מהפקולטה: בחור גבוה מאוד שלא התיירא גם מהרוח על גשר הסינמטק, אך כשפגשה בכל זאת את עידו, קרובה היתה להשתכנע שמכל הסטודנטים - ירושלים בחרה דווקא בו לענותו. אפו נזל, עיניו דמעו, ובקול צרוד לחש לה ביעותים: נבוכדנצר מרוקן לו את המקרר, סנחריב מחריב את חדרו. בלילה חלם שסלג'וקים משליכים אותו לבור כלא רק משום שבילבל אותם עם ממלוכים.

אפי השתדלה להיות סבלנית. היא גדלה בעיר, הוא היה זר. ובחורף – ידעה - בדידותם של הזרים מחמירה.